אנחנו מתחילות שינוי ויש לנו איזו פנטזיה שהפעם אנחנו ננהג אחרת.

הפעם עוגת השוקולד על השיש לא תנצח אותי – אף פעם!

ואולי החלום שלך מתממש לרגע קט – עד שאת

פוגשת ברגע החולשה וזה קורה בלי הכנה מוקדמת את

וה-״פיתוי״ מול העיניים אורב לך בפינה.

ואז ביס אחד שגורר אחריו עוד פרוסת עוגה ועוד אחת

ואז מגיעה חרטה ואז האשמה וביקורת וגועל שיגררו אחריהם עוד ״מעידה״ ועוד ״חריגה״

וכדור שלג של בחירות לא מיטיבות הכל כדי שננטוש תהליך ונתחיל עוד מעט משהו חדש,

דף לבן בלי ״טעויות״ כדי שהפעם זה יצליח לנו….

איך זה שעם המשקל אנחנו כל כך קשות ורואים את החיים בשחור או לבן

מה שלא קורה באיזורים אחרים בחיים שלנו שם אנחנו מגלות רכות מסוג אחר:

– כשאת רבה עם בן הזוג שלך האם יום אחרי את מתייצבת על מדרגות הרבנות?

– כשאת מתחילה עבודה חדשה האם כל קושי התחלתי מבשר לך לפתוח מודעת דרושים חדשה?

בשכל אנחנו מבינות שתהליך שינוי דורש זמן וגמישות והסתגלות

בכל שינוי יהיו מעידות ויציאה מאיזון אבל כשזה מגיע אלינו עם אוכל השכל נעלם.

ואולי זה קורה כי חווית כשלונות לאורך הדרך

ואולי זה קורה כי הפסקת להאמין ששם את יכולה אחרת

ואולי את מלאה בביקורת והאשמה שבהכל את מצליחה

ושם עם האוכל את מפסידה – כל – פעם – מחדש

הבעיה האמיתית שלנו היא לא בנפילה ולא בחריגה אלא באופן

שבו אנחנו תופסות תהליך של ירידה במשקל אנחנו לא סלחניות כלפיי עצמנו

דווקא שם אנחנו רואות את העולם באסור או מותר

וכשאת אומרת מתוך ייאוש או אחרי בינג׳ של אוכל

״זהו הפעם אני מתחילה וזה יהיה לתמיד הפעם אני לא אפול״

את בעצם מזמינה את הנפילה הבאה שלך!

כשאת מקבלת את ״הנפילה״ כחלק הכרחי ונחוץ בתהליך הסיכוי שלך לקום ולהתנער

מרגשות האשמה ומההלקאה העצמית (שהם אלו שמעכבים ומשמינים אותנו)

לקום ולהמשיך קדימה

ולצעוד אל עבר המטרה שלך – גדל!

אז המוצש הזה תבחרי להשתנות -במחשבות שלך, בתפיסת השינוי שלך

לא החלטות דרמטיות שאין להן תוקף ומרחיקות אותך מעצמך

אלא החלטה בריאה אחת ישימה ומדידה שמראש לוקחת ״מעידות״ כחלק מהשינוי הגדול שלך.